הכל מציאותי- קירי: מנקים

חשוב לציין שזה יצא ככה קצר במכוון, זה לא הסיפור עצמו

בינתיים אני אפרסם רק קטעים שבכל אחד תפורט דמות אחרת,

ככה גם שאדע אם כדאי לי להשקיע בסיפור הזה לפי התגובות.

אשמח לדעה שלכם בסוף הקטע.

קירי, נער בעל שיער חום כהה עם פוני המסתיר את עינו השמאלית,

בעל עיניים בצבע חום בהיר. בגובה ממוצע לבוש חולצה שחורה בעלת

שרוולים ארוכים עם פסים כתמים עליהם, עם איור של גולגולת של חתול,

במרכז החולצה. לבוש מכנסי ג'ינס אפורים. הבעת פניו היא אדישה.

הוא צריך להתמודד עם ההכנות לפסח מה שהוא לא אוהב. בחדרו הכל בלגן.

רואים את קירי עם מברשת שיניים. הוא מנקה את מקלדת המחשב שבחדרו,

ולפתע עוצר באמצע ונאנח:"הייתי מבטל את החג הזה. לפחות את המנהג הזה." הוא אומר ופונה אל הקוראים:"זה נראה לכם הגיוני?! כל יום בשנה הניקיון לא משמעותי. אבל ברגע שמגיע פסח עושים מזה סיפור? במיוחד בתיכון בו אני לומד זה בהחלט מוגזם!"

הכל מציאותי- קירי: להתחמק מניקיון

הנה כבר הגיע לו האביב. הציפורים מציצות, הפרחים פורחים. אבל עם זאת מגיע גם מחיר. שמי הוא קירי, נער מופנם ורגיש. יש יגידו שמתחרפן מפרטים שוליים וקטנים ברצינות?! אבל מכיוון שלא באנו לדבר עלי אלא על שיגעון הסדר לפני פסח אז תדעו שהיום זה הוא היום… אני ושאר התלמידים יושבים לנו בכיתה בעוד ממתינים למורה שתמיד מאחרת. כי למורים מותר. אנחנו ממתנים כשלפתע אנחנו שומעים את המנהלת:"שמעו נא לי תלמידים, היום אין לימודים…" כל הכיתה שלנו חוגגת עד ש… "במקום לימודים אתם מנקים. מי שחשב להבריז, יאלץ לחזור עם הוריו, לאחר תום יום הלימודים. ולא, ישלם את המחיר. שלום ואביב שמח לכולם!" אותי אישית זה אכזב לגמרי! עכשיו לא רק שאני מעדיף את לוח הלימודים הרגיל גם אין לאן לברוח. כי כבר נענשתי כאן בחומרה רבה, ויותר מפעם אחת. כמו הפעם ההיא שאיחרתי יותר מפעם אחת. מצאתי את עצמי בתוך הצנצנת הגדולה, ואני לא צוחק יש צנצנת איחורים! תבינו בכלל איפה אני לומד. אבל עכשיו גם אצטרך לשרוד יום שלם של ניקיונות?! ישר החלטתי עם חברי שאנחנו חייבים לעשות משהו.

אז פניתי לחברים שלי. אנחנו ארבע בסך הכל והם יוצגו כראוי בהמשך. אנחנו חשבנו יחדיו כראש אחד, עד שלמייק צץ רעיון, להתחנף אל מורתנו אהובה! וכך עשינו או יותר נכון עשיתי, כי אני הכי מתאים לדעתם. הלכתי אל המורה שלנו ששמה עדן. היא לא מהמורות הקשוחות או בכלל אין לנו מושג מה היא עושה כאן. אבל כל עוד היא תמיד מוותרת על שיעורי בית ועל מבחנים זה טוב. גם מה שהיא חסרת ביטחון וחרדתית. אז פניתי אליה היא בינתיים שתתה לה קפה או תה. "המורה?" פניתי אליה כרגיל למרות שחל איסור, על תלמידים להיכנס לחדר המורים עשיתי וידוי שאין איש מסביב ושהיא לבד שם. "אה זה רק אתה קירי!" היא אומר כשהיא עושה צליל הקלה "מה רצונך? אתה יודע שאתה לא רשאי להיות כאן! אז דבר מהר!" היא מתחילה להיכנס ללחץ מעט. "שמעי אני לא מרגיש טוב, והבטחתי לאמי לנקות את הבית לקראת פסח. בכלל תוכלי לתת לי אישור שאוכל לצאת הביתה? בבקשה!? כי זה גם לא צודק שהמנהלת ככה…" לפתע קירי נקטע באמצע:"המנהלת מה?!" נשמע קולה של המנהלת ברחבי בית הספר. עדן בולעת רוק. "קירי, אתה שכחת שיש לנו מצלמות ומכשירי הזנה במקרה ותחצו את הגבול?! אל משרדי עכשיו!!!" היא צורחת אל המיקרופון וכל מה שמזכוכית התנפץ.

במשרדה של המנהלת הנחמדה שלנו (בלשון המעטה) אני ישבתי מולה בזמן הנזיפה שלה, עם פנים כלפי מטה. "אז קירי הצעיר. אתה מבין שאתה לא יכול להמציא תירוצים ביום שכזה? אני גם מאד בטוחה שאתה מרגיש מצוין אם אתה מסוגל לעזור לאמך, אתה יכול לעזור גם לנו!" אני מרים את ראשי באטיות ומביט אל המנהלת עם מבט מעורר רחמים. "אבל המנהלת. יש מנקה, מה עם השרת?" לאחר דברי המנהלת מוציאה אנחה קלה. "מה יהיה אתכם ילדים? איש לא משרת שלכם." היא מתרגזת מדברי. "את פשוט לא רוצה לבקש ממנו כי את לא יודעת את שמו נכון?" אני אומר בהתחכמות."אתה מרותק עד החלטה שלי, חצוף! והיום אתה תהיה השרת." היא לוחצת על הכפתור הכריזה, ומודיע שהשרת בחופש היום.

והנה אני צריך לשרת את כולם. אני אחראי על הניקיון, אני לבוש עם הסמרטוט הזה עלי. כ"כ מביך. אבל מה? בהכל אשם מייק. התכנית שלו שנקבל אישור לא עבדה וגם שכחתי לגמרי שאי אפשר, להעפיל על המנהלת שלנו. "סליחה, השרת? אתה מתבטל!" כן, פלוס גם אני עדיין בעצמי מנקה! מכל הסיפור הזה יצא שנשארתי אחרי הלימודים לוודאות שהכל נקי. אני אזכור פעם הבאה לפעול לבד.