נערה בעלת שיער ורוד מסתובבת לה באמצע יער לבד.
לפתע היא שומעת זעקה ורצה לכיוון הרעש. 'עזבו אותי'!
היא רואה ילד במצוקה, וסביבו שדים שנראים כמו צללים.
היא מתבוננת בין השיחים משתדלת שלא להרעיש, או לנשום.
השדים הללו מציקים לילד לא משהו רציני, והיא בינתיים לא יודעת מה לעשות.
'אני מוכרחה לעשות משהו בקשר לזה! אבל מה'? ביוטי תוהה לעצמה.
כשהמצב לא היה נראה כאילו היה יכול להיות גרוע יותר, כך היה…
הצללים לפתע איחדו כוחות והפכו ליצור מרתיע בעל עין אחת, זוהרת וכתומה.
הילד מתחיל לשקשק בעודו נדחק אחורה ונופל על הישבן. השדים משנים את צורת,
ידם לסכין חדה במיוחד ומתכוונים ככל הנראה לנעוץ אותה בו. 'היי! תניח לו…'
קולה של ביוטי נשמע בצורה תוקפנית כשהיא נראית מוכנה לתקוף,
זה מונע מהשד המפחיד לבצע את זממו, והוא פונה אל ביוטי, ונוהם.
'מה דעתך להילחם עם מישהי בגודל שלך?' ביוטי אומרת בקור רוח ובתקיפות.
אבל השד העשוי מצללים מחליט להכפיל את גודלו, ולמרות שזה לא נראה,
ביוטי מעט חוששת מבפנים אבל מבחוץ מראה אומץ. 'אוקי, אז אתקוף אותו, מה יקרה'? זה מה שעובר במחשבותיה, וברגע שהשד רץ לעברה ומנסה לתקוף, היא עוצמת את עיניה בחוזקה, ומצליחה להתחמק ללא פגע. היא פוקחת את עיניה והיא בשוק…
‘מה קרה כאן עכשיו? אני, החמקתי?... איך'? בעודה בהלם המפלצת מתחילה להשליך את זרועותיה, ומנסה להכות ולפגוע אבל ביוטי כבר מקבלת את הביטחון לו היא זקוקה. ולמרות שהיא לא יודע להכות,היא מסמנת לילד להתרחק ולברוח משם וכך קורה. השד חושף עוד זרועות וכל אחת מקבלת צורה של סכין. 'טוב נהניתי, אבל אני חייבת לברוח'!
היא מתחילה לרוץ מהמקום ומפלצת בעקבותיה…
ההמשך יבוא?...
