הוא רודף אותי בשנתי ובחלומות שלי,
צרחתי ברחתי במהרה. רק אני יודעת איך הוא נראה
ומי זה. אבל האם עלי לחשוף את זהותו?
רובי:
כן, זאת אני, נעדרתי, אבל לא באשמתי.
לא, זאת לא אשמתי, לא אני שחררתי אותו.
לא, זאת לא אשמתי, לא אני אחראית למעשיו.
ועכשיו כל מי שכאן הולך וקיומו נעלם!
Oh... אני רואה שאת החלטת להראות את פנייך כאן שוב!
מדוע שלא תשתפי את כולם ותחשפי את זהותי? זאת אומרת,
אם יש לך את האומץ כמובן... *גיחוך*
רק תסביר לי מה אתה רוצה, לא בדיוק הבנתי את מטרותיך,
לא הבנתי למה אתה כזה קר? למה אתה כזה נורא?
למה אתה שונא את העולם? למה אתה מוחק את כולם?
בסך הכל רציתי לחיות את החיים כילדה רגילה...
אבל החיים שלך מעולם לא היו רגילים, פתאום נזכרת?
מה מטרתי? על השאלה הזאת לא תהיה לך תשובה עליה.
ועכשיו בזכות עצמך את הולכת להיעלם. מילים אחרונות?
ומה אם יש דרך אחרת שתוכל לגרום להם סבל? זה יכול להיות מהנה יותר.
תחשוב על זה, אתה יכול לדאוג שלא יהיה לאן לצאת, לגרום לסבל לאלה שנותרו.
הדרך שלך מאד משעממת אם נהיה כנים.
חצופה! מנסה לעשות מניפולציות?
מחוכם ועם זאת טיפשי, להית'!
*רובי מוקפאת ונשברת לרסיסים*
אז, נראה שגם רובי לא שרדה...
נו טוב...
