דנבו:
הוא כאן ואני מרגישה אותו
הוא כאן בסביבה ואני יודעת
שומעת את צחוקו שבתוך הראש
הוא רודף את המקום הזה.
בלילות כבר לא ישנת
שתי חברותיי אבדו...
מי הוא זה?
מי אתה?
*לפתע*

חיכיתי וחיכיתי- והנה בטובך החלטת להופיע!
את יודעת כמה שאני שמח... רואה את החיוך עלי?
*מרים את קולו ונהיה רציני*
אני האחרון שנותנים לו לחכות! אני לא מוכן לסבול זאת עוד
ולכן בגלל שלך מיותר לתת הזדמנות שנייה אני הולך למחוק את קיומך!
אתה, מי שלא תהיה, אני מוכנה!
אני מוכנה לחשוף צד בי שאני פחות אוהבת!
אבל עוד יותר לא אהבתי מה שעשית לחברותיי...
מה שאעשה לך יגיע לך ואחרי זה אשיב הכל לקדמותו...
מה דעתך לשם שינוי להילחם בקרבן שלך?

רגע את רצינית? כי לרגע הייתה לך הבדיחה הכי טובה
הכי טובה עד כה מכל דמות אחרת שמחקתי. חבל שתסבלי.
אני האמנם מרושע אבל הוגן ולך עדיף להיעלם ללא כאב!
זה שאני בת לא אומר שיש לך את היתרון כי אתה זכר, אתה זכר נכון?
כי אם אתה לא אני לא רואה סיבה שלא נילחם על עתידו של הבלוג.
אתה פוחד שזהותך תיחשף בפני הקוראים ואז כל הכיף שלך ניגמר.
כל מה שעשית יהיה לשווא. אתה יודע שאין לך את הסיכוי הזה-
ולכן הגעת אך ורק על כאלה שלא מסוגלים לגונן על עצמם.
אז מה תחליט?
איך תילחמי בי אם אינך אפילו יודעת את זהותי?
אל תשכחי שאני דבר ללא זהות שיכול להיות כל דבר!
אבל אם את חושבת שתוכלי להתמודד עם זה, סגור!
*לפתע נעלם*
אל דאגה חברות אני מבטיחה שאתקן את המצב!
למה הכנסתי את עצמי...
*דנבו נאנחת*




